אשה בפריים 

בע"ה

סרטים חרדים לנשים בלבד - עולם קולנועי על טהרת המשחק הנשי חי ובועט ואפילו פורח בחצר האחורית (יש יגידו כבר קדמית) של הציבור החרדי.

תעשיית הסרטים החרדית לנשים התחילה לפני כמה שנים,  זמן לא רב לאחר תעשיית הקולנוע לגברים (ראה מאמר בנושא).

בניגוד לסרטי הגברים שמופצים על גבי דיסקים וDVD לצפייה במחשבים הביתיים, ושלא מעט נשים גם צופות בהם בנוסף לגברים, סרטי הנשים מוקרנים במתנסים ואולמות אירועים ברחבי הארץ והכניסה אליהם היא חד משמעית - לנשים בלבד.

צורת ההפצה הזו הוכיחה את עצמה כמשתלמת במיוחד, כיוון שכל צופה חרדית משלמת כרטיס. ואין, כמו אצל סרטי הגברים, צריבות, הורדות באינטרנט ועותקים פיראטיים. צורת הפצה זו מניבה הכנסה יחסית גבוהה ולכן מאפשרת השקעה של תקציב הגבוה פי כמה וכמה מסרטי הגברים.

אם כך ישאל החכם, מדוע אין הקרנות גם לגברים? אז יאמרו לאותו חכם שגברים מחויבים ללמוד תורה ונשים לא, ולכן יש להם את הלגיטימציה או לפחות את חוסר ההתנגדות לתרבות פנאי (בגבולות ההלכה כמובן). ואילו אצל הגברים תרבות פנאי נחשבת כזמן ביטול תורה פומבי, ולכן יוצאים בגלוי נגדה.

אבל לענייננו, סרטי הנשים, כמיועדים לנשים, מתעסקים בעיקר ברגש, רגש ועוד קצת רגש. אין זו הערה שוביניסטית, אלא רק ציון עובדה בשטח. רוב התסריטים החרדיים לנשים, הם סוג של טלנובלות במסווה. תסריטים הנוגעים בטרגדיות אישיות, קומיות, ומעט דרמת יחסים, אבל מפעילים חזק את כל קשת הרגשות.

הנושאים נעים מאימוץ, מחלות ממאירות, אחיות שהופרדו בלידה, ילדים אבודים, רדיפה ע"י גויים (פופולרי גם אצל הגברים), ריבים משפחתיים ובעיקר סודות אפלים שכל אחת נושאת עמה.

וכך ברוב המקרים העלילה היא פתלתלה, מלאה תהפוכות ושיאים רגשיים, הנותנים אסקפיזם ופורקן רגשי על כל צורותיו לקהל הצמא להשתחרר מעול היום-יום של גידול הילדים ומלאכות הבית. בכי, צחוק, מתח, חרדה, דאגה, מוזיקה מרגשת (כמעט תמיד יש קליפ מוזיקלי קצר בביצוע כוכבת הסרט) ועוד קצת בכי. כולם חיים בערבוביה בתוך העלילה של סרט הנשים.

והכל, כמובן, באריזה יהודית כשרה - מהלבוש הצנוע בהתאם לגדרי ההלכה, דיבור צנוע, התנהגות צנועה, מוזיקה צנועה וכמובן ללא גברים. ואת הכל עוטף מסר יהודי ערכי שלעיתים נובע מתוך העלילה עצמה, ולעיתים מושתל באופן מלאכותי כדי לקבל הסכמת נשות חינוך ואמהות לנערות - הסכמה חשובה להפצתו של הסרט.

השחקניות, וזה היופי שבדבר, מורכבות מנשים חרדיות-דתיות שעוסקות במשחק כתחביב, לצד שחקניות מקצועיות חוזרות בתשובה ואף שחקניות חילוניות מקצועיות (שלרוב מקבלות את התפקיד הראשי). כך שבסט עצמו נוצרים קשרים מדהימים, שלא היו יכולים לעולם להיווצר מחוצה לו.

ההקרנות כאמור, נעשות באולמות, מתנסים וכד', בעיקר בחול המועד סוכות וחול המועד פסח, מועדים שבהם כולם בחופש וישנה לגיטמציה לצאת לבלות כי מדובר בחגים שיש לשמוח בהם.

כיום, הקולנוע החרדי הנשי הולך ומתפתח וזוכה להצלחה לא מבוטלת, מה שמושך לא מעט נשים חרדיות (ולאחרונה גם אנשים מבחוץ) לעשות סרטי נשים. לכן, על אף הפופולאריות הגבוהה של הסרטים התחרות קשה. ומי שלא הוציאה סרט טוב מתחת ידה או שהיא לא שם מוכר (יש 2-3 נשים מוכרות שכולן באים לראות כל סרט שלהן), או שלא השקיעה בצורה משמעותית בשיווק עלולה למצוא את עצמה מקרינה את הסרט מול אולם של 20-30 נשים ואולי אפילו פחות.

 לעומת זאת בסרטים המצליחים יש בהקרנות מסוימות קרוב ל1000 נשים ולפעמים אף יותר (תלוי בגודל האולם). לא אחת מצאו את עצמן לא מעט נשים ללא כיסא באולם צופות בסרט בן שעתיים וחצי בעמידה!

יחד עם זאת, העתיד של הקולנוע החרדי לנשים לוט בערפל, למרות ההצלחה הנוכחית לא ניתן לדעת מה יוליד יום .

ייתכן ותהיה הצפה של חברות הפקה והשוק יוצף בסרטים שלא יצליחו לכסות את עלויותיהם. ייתכן ומנהיגים ורבנים ייצאו נגד הסרטים, בגלל היקף התופעה, כי מה שמתחיל לצאת משליטה במגזר מייד מוקע ומוחרם בעולם החרדי. הכל ייתכן.

וייתכן ותהיה פריחה לסרטי הנשים שתמשיך ותגדל ותאפשר קרקע פורייה ליצירה יהודית נשית כשרה ולו רק בגלל הפרצה ההלכתית שנשים לא חייבות ללמוד תורה, ולכן רשאיות למעט תרבות פנאי יהודית.

מי אמר שרע להיות אשה בעולם החרדי....